תמ"א 38, ובשמה המלא "תכנית המתאר הארצית להגנה מפני רעידות אדמה" היא תכנית מתאר ארצית, אשר מטרתה חיזוק מבנים קיימים בהתאם לקריטריונים להגנה מפני רעידות אדמה.
עיקרון הבסיס על פיו פועלת התוכנית, הוא השאיפה להוביל את הדיירים עצמם ליזום ולפקח על ביצוע התוכנית, וזאת על ידי מתן תמריצים שונים, ובדגש על המעבר לבניין חדש ומודרני, המעניק הגנה מפני נזקיה של רעידת אדמה.עם זאת, לא תמיד קיימת תמימות דעים בקרב כלל דיירי הבניין באשר ליתרונות של ביצוע התוכנית, כאשר במקרים אלו דיירי הבניין נחלקים בפועל לשתי קבוצות – התומכים והמתנגדים.
אף כי בהתאם לחוק, אין צורך בקבלת הסכמתם של כל הדיירים בבניין לצורך ביצוע עבודות שיפוץ על פי עקרונות תמ"א 38, וזאת כל עוד התקבלה הסכמה של לפחות 4/5 מכלל הדיירים, הרי שבפועל, גם התנגדותה של קבוצת מיעוט מקרב הדיירים, או אף דייר אחד, עלולה לעכב במידה ניכרת את ביצוע התוכנית, ואף לסכל אותה כליל.אז מה אפשר לעשות במידה וקבוצת מיעוט מתנגדת לביצוע התוכנית?
במקרה אחד, קבוצת דיירים מבניין משותף בפתח תקווה הגישה תביעה כנגד ארבעה בעלי דירות, אשר התנגדותם לביצוע עבודות השיפוץ בבניין מנעה לאורך תקופה ארוכה את תחילתן של העבודות בפועל. יצוין, כי התביעה הוגשה לאחר שוועדת התכנון המקומית אישרה כבר את ביצוע התוכנית, ואף הונפק כבר היתר בנייה.
בעקבות הגשת התביעה, שלושה מקרב המתנגדים משכו את התנגדותם, כך שהתביעה נידונה כנגד בעלי הדירה הנותרת, אשר נותרו בהתנגדותם.במסגרת הדיון בתביעה, אשר נידונה בפני המפקחת על הבתים המשותפים בעיר, העלו הסרבנים מספר סוגיות, אשר לטענתם היוו עילה לגיטימית להתנגדותם לתוכנית. בין היתר טענו הסרבנים, כי קיים חשש בדבר אי-מהימנותו של היזם עצמו, וזאת בעקבות מעורבותו הקלוקלת בפרויקט אחר.
כמו כן, הסרבנים טענו כי ביצוע העבודות ישית עליהם נזק כלכלי, וזאת מאחר והם משכירים דירות בבניין, ולא יוכלו להמשיך ולעשות כן במהלך העבודות. הסרבנים גם העלו טענות ספציפיות בנוגע לאופן תכנון העבודות, כגון גודלה המצומצם של המעלית, וחוסר נגישותה לנכים.בתגובה לתביעה, קבעה המפקחת כי טענותיהם של הסרבנים ביחס לאי-מהימנותו של היזם אינן מתבססות על ממצאים אובייקטיביים, ומשכך אין בהן בכדי לשמש כעילה להתנגדות לביצוע התוכנית.
כמו כן, וביחס לטענות הסרבנים באשר לנזק הכלכלי אשר עתיד להיגרם להם בעקבות אבדן ההכנסות מהשכירות, המפקחת קבעה כי היזם הציע לסרבנים תשלום כספי כפיצוי, ומשכך גם טענה זו אינה בעלת משקל ממשי.הכרעת הדין
בסופו של דבר, המפקחת קבעה כי התנגדותם של הדיירים הסרבנים לביצוע עבודות השיפוץ אינה נובעת ממניעים ענייניים, כי אם מהווה התנגדות סרק, אשר פוגעת באופן ישיר באינטרס הציבורי להאיץ את חיזוקם של מבנים קיימים כנגד רעידות אדמה. משכך, המפקחת קבעה כי עבודות השיפוץ יבוצעו גם ללא הסכמתם של הדיירים המתנגדים, ואף השיתה עליהם תשלום הוצאות משפט, בסכום של כ-10,000 ₪.
הכרעתה של המפקחת על הדירות בסוגיה זו אינה מהווה רק עניין נקודתי, כי אם מסר מבחינת כל דייר בבניין משותף, אשר מעוניין בביצוע עבודות שיפוץ במסגרת תמ"א 38, אך נמנע מלעשות כן בשל התנגדותם של קבוצת מיעוט מקרב הדיירים. כפי שניתן לראות במקרה דנן, רשויות החוק בישראל מכירות בחשיבות של ביצוע עבודות חיזוק למבנים בהתאם לעקרונות תמ"א 38, ואינן מהססות לאשר את התוכנית חרף התנגדות הדיירים הסרבנים, ואף לנקוט כנגדם בצעדים משמעותיים.